<h1>ראב"ן סימן שכ"ו</h1>
<h2>דף סו:</h2>
ומיקמי טבילה בעיא למיחף את שערה ואת כל גופה בחמין ואפילו בחמי חמה שלא יהו שערותיה מבולבלות דליעיילי בהו מיא וגם גופה שלא יהא עליו דבר חוצץ, כדדרש מרימר משמיה דרבא אשה לא תחוף אלא בחמין ואפילו בחמי חמה מאי טעמא קרירי מסרכא מזיא כלומר מדבקין השערות יחד ולא עיילי בהו מיא. וצריכה להדיח קמטיה, דאמר רבא לעולם ילמד אדם תוך ביתו שתהא מדיחה קמטיה והם רונצש בלעז שלא ידבק שם כלום טיט או דבר חוצץ וכן תוך אזניה ותחת שיחיה אצילי ידיה ותחת (ידיה) [דדיה] ובין יריכותיה, ובמקום גדולים וקטנים כל אילו קמטים הן ובית הסתרים דאיבעיא להו [מ"ב:] אותו מקום בלוע הוא או בית הסתרים אמר רבא בית הסתרים הוא וצריכה להדיח. וכן צריכה להוציא ליחה שבחוטמה ולחתור תוך פיה שלא יהא בין שיניה לא עצם ולא בשר, דאעפ"י שאין המים באין לתוך פיה ראוי לביאת מים בעינן דתניא בית קמטין ובית הסתרים אין צריכין ביאת מים ואמר נהי דביאת מים לא בעינן ראוי לביאת מים בעינן כדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ותניא מעשה בשפחתו של בית רבי שטבלה לעשות טהרות ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה רבי טבילה אחרת. וצריכה להעביר ליפלוף שבעיניה דאמר מר עוקבא [ס"ז.] ליפלוף שבעין יבש חוצץ לח אינו חוצץ ומאימתי הוי יבש משהתחיל לירק. ואם היקיזה דם ריבדא דכוסילתא חייצי אחר ג' ימים דאמר רמי בר אדא הני ריבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי דלא הגלידו לאחר ג' חייצי. וצריכה להטיל מימי רגלים קודם טבילה, דבעי רבה [מ"ג.] זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו ועלתה בתיקו ותיקו דאיסורא לחומרא, ואם לא הטילה לא עלתה לה טבילה אם נעקרו וצריכה להטיל. וכן נתנה תבשיל לבנה בין חפיפה לטבילה ולא עיינה אם נדבק מן התבשיל בידיה וטבלה לא עלתה לה טבילה, דאמר רב נתנה תבשיל לבנה לא עלתה לה טבילה דאימא בשעת הטבילה נדבק בה ואע"ג דהשתא ליתא עילוה אימור בדידונו נפל לשון מדדה את בנה כלומר עם דידויה מן הטבילה נפל ובעת הטבילה הי' עליה. ואמר שמואל כחול שבעין אין חוצץ שהדמע מלחלחו שעל העין בחוץ חוצץ שמתיבש עליו, ואם עיניה פורחות אינו חוצץ דמה שפותחת וסוגרת כל שעה עיניה אין מניחו להתייבש. וכן סגרה עיניה ביותר או פתחה ביותר בשעת טבילה לא עלתה לה טבילה, דהיכא דפתחה חוצצת למעלה עצמה חוצץ למטה. וטבלה ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ אעפ"י שנתעסקה באותה המין לאחר טבילה דאיכא למיתלי בלאחר טבילה בא עליה לא עלתה לה טבילה, והוא שלא טבלה סמוך לחפיפה אבל טבלה סמוך לחפיפה עלתה לה טבילה, ואם לאו צריכה לחוף ולטבול, והא לישנא עיקר דמחמיר.
<h2>דף סז.</h2>
וכי חייפא צריכה לחוף כל שער גופה בין דראש בין דשחי בין דבית התורפה, דאמר רבבבר"ח נימא אחת קשורה חוצצת דמיהדק ולא עיילי מיא ואנן בעינן ורחץ במים את כל בשרו את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו [עירובין ד':], שלש קשרים ביחד אין חוצצין דלא מיהדקי ומעיילי מיא, שתים איני יודע אם חוצצת אם לאו, ור' יוחנן אמר אנו אין לנו חוצץ דחוצצת אלא בקשורות אחת אחת, ואמר ר' יצחק דבר תורה רוב שערותיו קשורות אחת אחת ומקפיד על בלבול שערותיו ועתיד ליטלן חוצץ וחכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד ועל מיעוטו דמקפיד. וכן צריכה לחתוך צפורני ידיה ורגליה דכיון דעתידה ליטלן חייצי השתא. וצריכה לחטט הטיט שבין ציפורניה ובשר דראוי לביאת מים בעינן. וכי טבלה לא תדחוק אצבעותיה זו לזו ולא תקפוץ את ידיה ולא תדחוק זרועותיה אל גופה ולא תקרב יריכותיה ושוקיה זו אצל זו יותר ממנהגה כשהיא מהלכת, ולא תעמוד רגל על רגל, ולא תחשוק שפתותיה זו בזו יותר ממנהגה, וגם אינה [צריכה] לפותחן יותר ממנהגה כדי שיכנסו המים דאמר ריש לקיש אשה לא תטבול אלא דרך גדילתה כמו שמנהגה להלוך ולהנהיג איבריה, וכל מקום שראוי לביאת מים אע"פ שלא באו שם מים עלתה לה טבילה, לפיכך צריכה לחטט ולקנח הטיט שבין אצבעות רגליה ולשמור שלא יכנוס שם טיט ברדתה אל הנהר לטבול או במקוה ושלא יהא טיט במקום עמידת רגליה בעת טבילה, דאמר רב יצחק בר שמואל אשה לא תטבול בנמל פורט בלעז במקום שהספינות באות אל היבשה כי יש שם טיט ועפר תיחוח שאם הי' הקרקעות קשה היו משתברות, ואם תטבול בנמל הטיט נכנס בין אצבעות רגליה ויחוץ.
<h2>דף סז:</h2>
וכי טבלו נשים בזמן הזה בין נידות בין יולדות טבלי בין ביממא בין בליליא, וכי אמרינן [יומא ו'.] נדה ויולדות טבילתן בלילה הני מילי בנדה דאורייתא דלא מצי למיטבל ביום ז' דכתב שבעת ימים תהיה בנידתה עד ליל שמיני, וכן יולדות דאורייתא דכתב וטמאה שבעת ימים וליל שמיני טובלת, אבל בזמן הזה ספק זבות וטובלות בין ביום בין בלילה. וטבילתן אפילו במקוה מים דלא בעו מים חיים, דתניא [תוספתא מגילה פ"א] חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים והזבה אינה טעונה מים חיים. והא דאמרי' דטובלת ביום, ביום שמיני, כדאמר אתקין רב אידי בר אבין למיטבל ביממא משום אונסא דאריוותא רב אחא בפפוניא משום גנבי, אבל ביום ז' לא טבלה דאמר ליה רב אחא בריה דרבא לרבא מכדי כולהו ספק זבות שוינהו ליטבול ביממא דשבעה, אמר ליה משום דר' שמעון דתניא ר' שמעון אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר שספרה ז' כלומר כיון שספרה ז' ימים תטהר ומקצת היום ככולו, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן לטבול ביום ז' שלא תבוא לידי ספק שמא יבעול אותה אחר טבילה ואם תראה אחר הבעילה באותו יום הרי בעל את הזבה שהרי סותרת מנינה.
<h2>דף סח.</h2>
ושטבלה בלילה חופפת בלילה, ולא חיישינן מתוך שמהומה לביתה ומתאוה לשמש תמהר ולא חייפא שפיר, כדדרש רבא [ס"ח.] ברם כך אמרו משמי' דר' יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול למוצאי שבת ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת [בלילה] הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה כלישנא בתרא דרבא, והילכך לא תחוף אלא בלילה סמוך לטבילה. ואם טבילתה בליל שבת וחפפה מבערב שבת ולא יכלה לטבול מפני אונס גנבים או אפילה טובלת למחר בשבת. ואם טובלת ביום אינה חופפת אלא סמוך לטבילה, דהכא ליכא למימר מתוך שמהומה לביתה תמהר דישראל קדושים ואין משמשים מיטותיהן ביום [שם י"ז.]. והיכא דלא איפשר למיחף סמוך לטבילה, כגון אם יש יום טוב סמוך אחר השבת ויש לה לטבול במוצאי שבת ולא מציא למיחף משום יום טוב חופפת בערב שבת. וכן אם ב' ימים טובים אחר השבת וזמן טבילה בלילי יום טוב שיני, חופפת בערב שבת, כדאמר קשיא הילכתא אהילכתא דהכא פסקו הילכתא דחופפת בלילה ולעיל פסק דחופפת ביום, ומשני הא דאיפשר לחוף בלילה דליל חול הוא חופפת והא דלא איפשר לחוף דליל יו"ט הוא חופפת ביום אפילו ב' ימים קודם טבילה ולא תשהה יום אחד מפרייה ורבייה.
